נטייתם האבולוציונית הראשונית של הגברים היא למצוא אישה שתגדל את ילדיהם, הם עצמם רק ישמרו על ביטחונם. במקביל, אפשרי לשמור על עוד כמה נשים. את כל זה אפשר לעשות בלי זוגיות. בהיעדר אישה שתסכים לגדל את ילדיו בלי זוגיות, הזוגיות היא מחיר שגבר נאלץ לשלם. כך הוא נכנס לזוגיות. איכותה של האישה קובעת את משך הזמן שהוא יישאר בה.
מהסיבה הזו רוב הנשים הגרושות הן תוצאה של נטייתם הטבעית של גברים להיות אדישים אל זוגיות. גם במקרים בהם האישה היא זו שיזמה את הליך הגירושין, אם מסתכלים לעומק, ברוב המקרים מגלים שהיה איזה שינוי בהתנהגותו של הגבר ש"עזר" לה "לעזור" לו לצאת מהזוגיות. אין זה אומר שגבר פוסל זוגיות – אבל אם הוא ישיג את מה שחשוב לו, בלעדיה הוא יעשה זאת, אלא אם יש משהו בזוגיות הספציפית שגורמת לו להישאר.
זה כן אומר שזוגיות היא תוצאה ישירה של מה שאישה עושה ממנה, ואישה ממוצעת כן צריכה זוגיות. כל מי שטוענת שהיא לא צריכה זוגיות זו תוצאה של צרכים רגשיים שהתפתחו בה בגלל אירועים וחוויות כאלו ואחרים, שאם היא לא היתה עוברת אותם, הקידוד האבולוציוני היה מביא אותה אל זוגיות.
אחרי שצרכים רגשיים אלו נשחקים, הקידוד האבולוציוני צף, אבל אז כבר מאוחר, כי מגיעים לגילאים בהם הגברים המתאימים כבר לא בגילאים של "לרצות ילדים", אלא הם רוצים שיטפלו בהם, ואז הם נכנסים לזוגיות. בזוגיות כזו בה אין ילדים אמיתיים, הגבר לא ישאר לאורך זמן, כי אין מה שיקשור אותו, והוא עצמו תמיד יכול למצוא אישה אחרת שתטפל בו. הוא עצמו נהפך לילד.
אולם, האדם (גברים ונשים) הוא לא בעל חיים שרק הישרדות וטרטוריה מכתיבים את התנהגותו. הוא גילה בתוך מוחו גם רצון לגלות את העולם סביבו, וזוגיות נכונה יכולה להוות לו מענה נכון לצרכין הרגשיים, ועל ידי כך לשחרר אותו להתקדם בכיוון של חקר העולם. אימון לזוגיות על פי המודל האבולוציוני ייתן לאישה את הכלים להפוך בזמן הנכון את הזוגיות למסגרת אותה הגבר יעריך, במיוחד את מי שהביאה את זה לכך.
